ממלחמה לשתוף פעולה -תאור מקרה טיפולי

ממלחמה לשתוף פעולה -תאור מקרה טיפולי

בטיפול בבני זוג בתהליך גירושין יש צורך לטפל בתחושת האיום ששני בני הזוג חווים. האיום שהם חווים הוא תוצאה של מאבק הגירושין שמרגע שהתחיל הם מתקשים לעצור אותו. ולמרות שכולם סובלים מהמלחמה הזו אף אחד לא מוכן להיות הראשון שיפסיק. וכך כולם בעצם קורבנות של מצב שאף אחד לא מעוניין בו מצד אחד אבל גם אף אחד לא מצליח לעצור אותו מצד שני. וכך שני בני הזוג מרגישים מותקפים ונאשמים ומצד שני הם נלחמים מלחמת הגנה, ושוב ושוב חוזרות הטענות, מצידה היא אומרת: "הוא מפחיד אותי שהוא עלול לעשות משהו רע לי ולילדים" , ו"הוא פועל כל הזמן נגדי, הוא מנסה להכריח אותי בכוח לעשות את מה שהוא רוצה ". והוא מצידו אומר : " אני לא מבין למה היא נלחמת בי ומאיימת עלי כל הזמן" , " היא שוב אמרה לי שאם לא אעשה מה שהיא רוצה היא תרחיק אותי מהבית ומהילדים" וכו'. שני הצדדים מאיימים זה על זו וכמו במלחמה התחושה היא שהחזק ינצח, ולכן אסור להיות חלש ואסור להראות חולשה.

להיות בני זוג בתהליך גירושין זה אומר להיות בתוך שדה קרב ואני כמטפל מוצא את עצמי שוב ושוב פגישה אחרי פגישה פועל להחזיר לבני הזוג את תחושת הרוגע ולהחזיר להם את הרגשת הביטחון והאופטימיות, וזה לא פשוט. כי שני הצדדים נמצאים במצב של פוסט טראומה, הם חווים את העולם כמסוכן עם פוטנציאל פגיעה גדול, ועל כן הם במצב של מגננה תמידית וכול תגובה של האחר מעוררת את הפחד ואת הצורך להתגונן ולהתקיף חזרה, זהו מעין מצב של מלחמת אין ברירה שאסור להפסיד בה.

האתגר בטיפול בזוגות כאלה הוא כיצד להוריד את תחושת האיום וכיצד לאפשר להם לצאת ממצב שהם נלחמים אחד נגד השני ולאפשר שיתוף פעולה לטובתם ולטובת הילדים.

במהלך השנים פתחתי שיטות להתמודד עם האתגר הלא פשוט הזה , ומצאתי שניתן להפסיק את המלחמה המיותרת הזו אפילו במקרים שרק אחד מבני הזוג משתף פעולה עם הטיפול, מכיוון שמספיק שאחד הצדדים יפסיק את המלחמה באופן חד צדדי כדי לגרום גם לשני להבין שאין לו יותר סיבה להילחם.

  אני עושה את זה על ידי "מסגור מחדש " של מערך האינטרסים שיצרו את המלחמה, כדי ליצור עבורם תמונה שונה של מה זה לנצח ומה זה להפסיד. ועל מנת להמחיש זאת אני מביא לדוגמא את תחום הספורט. כל ספורטאי יודע שהעיסוק בספורט השגי מלווה בלחץ. כל ספורטאי חווה לחץ לפני כל תחרות, לחץ שנובע מהרצון לנצח ומהחשש מפני כישלון והפסד. הלחץ הזה אם הוא לא מתועל נכון היה עלול לגרום לספורטאים שחווים כישלון לתגובות נפשיות קשות , תחושות של חרדה תחושות של עצב ודיכאון במקרה של הפסד. על מנת למנוע את התגובות הקשות האלה מלמדים את הספורטאים כבר מגיל צעיר לפתח גישה חיובית למושג הניצחון וההפסד. על פי אותה גישה מגדירים מחדש את המושג מה יחשב כישלון ומה תחשב הצלחה. ובדרך הזו הצלחה תחשב כל תוצאה שהיא חיובית ביחס לאפשרויות וביחס למה שהגדרנו כהצלחה. אני מלמד אותם שהמטרה היא לא לנצח את היריב, המטרה האמיתית היא  להשיג את התוצאה הכי טובה עבורי. וזה תמיד ביחס לאפשרויות הקיימות. וברוב המקרים אפשר להשיג את המטרה שלנו למרות שלא ניצחנו  את היריב. לדוגמא: באולימפיאדה יש רק אלוף אחד אבל המון מנצחים. כי כמעט כול אלה שלא זכו באליפות חשים שניצחו כי הם שיפרו את השיא שלהם לדוגמא, או שהם גאים כי זכו לייצג את המדינה שלהם והם מלאי גאווה על הדרך שעשו ועל ההישגים שלהם וביקר על זה שיש להם סיכוי להמשיך ולהתקדם ולהשתפר ולהרגיש עוד יותר טוב. ומה שניתן ללמוד מזה שמה שעושה את ההבדל בין תחושת הישג לאכזבה זו המטרה שהצבת לעצמך, הצלחה היא תמיד ביחס למטרה שהצבת. ועצם השגת המטרה יוצרת את הרגשת הניצחון ולכן רצוי להציב מטרה אפשרית ומאתגרת שעצם השגתה תגרום לי להרגיש שהשגתי את הכי טוב שיכולתי וזה מביא אושר גדול.

היום הייתה לי פגישה עם אב צעיר, בתחילת הפגישה הוא סיפר כמה גרושתו מלחיצה אותו ומאיימת עליו, היא אומרת לו שהיא לא תיתן לו לקחת את הילדה יותר מפעם בשבוע אם יעצבן אותה והיא תדאג שהוא ישלם על כל הטעויות שהוא עשה וכו'.  וככל שהשיחה נמשכה היא הוסיפה עוד דברים שגרמו לו להרגיש יותר ויותר מאוים וזה גרם לו לחוש כעס גדול וצורך עמוק להראות לה כמה היא טועה וכמה היא לא צודקת . הוא נכנס למוטיבציה לגרום לה בכול דרך להבין כמה היא טועה ושהיא פוגעת בעצמה ובילדה בהתנהגות שלה, ולכן בא לו להגיד לה: " את אמא מזניחה , ואני אבא יותר טוב מימך, והילדה בכלל צריכה להיות אצלי רוב הזמן כי אני הרבה יותר טוב בשבילה". ובמזל את זה הוא לא אמר, אבל עדין הוא חש שהיא הצליחה להוציא אותו משלוותו, והשיחה הייתה לא נעימה ותוקפנית , ולכן הוא היה מאוד נסער, והביע חשש שהיא עלולה להתנקם בו ולנסות להראות לו שהיא החזקה ולהעניש אותו ולפגוע , במיוחד עכשיו לפני הדיון בבית המשפט.

 בשלב ראשון פעלתי להרגיע אותו. המטרה שלי הייתה להראות לו שהיא לא יכולה לפגוע בו ושאין לה את היכולת למנוע מימנו להיות עם הילדה. הזכרתי לו שדיברנו על זה שמי שמנהל מלחמות זה רק עורכי הדין ורק השופט מחליט ולכן אין להם סיבה לריב, ואין לו סיבה להתאמץ להראות לה שהוא הצודק . עדיף לו שהיא תרגיש צודקת ושהיא החזקה כי זה מה שירגיע אותה ויחליש את הצורך שלה לאיים. ובאופן כללי השאיפה היא ששני הצדדים יחושו שניצחו והדרך לעשות זאת היא על ידי הגדרה חדשה של המטרות . תן לה להרגיש שהשיגה את מטרתה, תן לה להרגיש שניצחה בוויכוח והיא הצודקת וזו שדעתה החשובה והנכונה , וכך תיתן לה להרגיש שנצחה אותך , והעובדה שהיא מרגישה מנצחת תוריד את הלחץ שלה לנצח אותך ולהראות לך שהיא החזקה . והכי חשוב העובדה שהיא נצחה במלחמה שעבורו לא רלוונטית ולא חשובה  תאפשר לו לקדם את המטרות שהן באמת חשובות וחיוניות עבורו,  כך שגם אתה תנצח וגם היא תחוש מנצחת. הגענו להבנה שהמטרות החשובות באמת עבורו הן לא לשלוט בה או להראות לה שהיא טועה, תודה לאל הם כבר לא חיים יחד ולכן הוא כבר לא צריך לחנך אותה ולהגיד לה מה לעשות. לעומת זאת המטרות החשובות הן להשקיע בעתיד שלו ולקדם את המטרות שלו, להיות גאה בעצמו כבן אדם וכאב , לבנות חיים חדשים ורגועים בלי מלחמות, למצוא בת זוג חדשה שאיתה יוכל לבנות יחסי שיתוף והבנה, ולהודות לאל על כך שנפטר מגרושתו שהביאה לא רק מלחמות ואימה, ולבנות שיתוף פעולה רגוע עם הגרושה לטובתו ולטובת הילדה . שאיתה אוכל לבנות זוגיות מצמיחה ומאושרת וכו'. ומכיוון שכך אם הוא רוצה להביא למצב של WIN WIN  ששני הצדדים יחושו מנצחים עליו להימנע מלהגיב לפרובוקציות שלה. פשוט לא להיכנס ולא לסתור את דבריה.  והעובדה  שהוא לא ינסה לנצח בוויכוח יאפשר לו להתמקד באמת שלו ובמטרות שלו . וכך שני הצדדים ירגישו שניצחו וזה בדיוק המטרה, כי רק מצב ששני הצדדים מרגישים שניצחו יאפשר להם להתחיל שתוף פעולה ולהפסיק להילחם זה בזו. כי כאשר כל צד מרגיש שניצח אין לי סיבה להמשיך להילחם.

ולסכום רק היכולת שלי להרגיע את עצמי ולהתמקד במטרות שלי ולא להגיב לפרובוקציות מאפשרת לי גם להשיג את מטרותיי וגם להפסיק את המלחמה עבור כל הצדדים המעורבים.